מה פירוש המילה "אלוקים"?
אלוקים, פירושו הוא "בעל הכוחות כולם", "בעל העוצמה והשולט בכל", וגם
"החורץ את הדין".
מה ההבדל בין אלוקים לפיות?
פיות הן יצורי אגדות מוגדרים מבחינת גוף ודמות ואפשר אפילו לצייר
אותן. האלוקים הוא יישות מופשטת שאין לה גוף או דמות הגוף ולא ניתן
להעלותו בקו המחשבה או יד הדמיון.
אם לא ניתן לדמיין את האלוקים אז איך ניתן להאמין בו? מהו בעצם
אלוקים אם כך?
אלוקים הוא בורא העולם וכל היצורים החיים, זוהי הדרך היחידה להגדירו
במחשבתנו.
האם יש אלוקים ואם כן,
מהן ההוכחות לקיומו?
יש, וההוכחות לקיומו הן בעולם אותו ברא שהרי הבריאה מעידה על יוצרה.
כיצד העולם מהווה הוכחה לקיומו של אלוקים?
חוקי הטבע, קיום החומר והאנרגיה, קיום שמש וירח וכוכבים, עולם
המסתובב בוקר וערב ועוד, כולם מהווים הוכחות לוגיות לקיומו של אלוקים
שברא אותם. מכיוון שהיקום פועל על פי חוקים מתמטיים מדוייקים, מוכרח
שיש מי שהציב אותם בסדר הקיים. אין חוכמה בלא חכם, וכפי שלא ימצא
מחשב או שעון בלא מתכנן, כך לא יתכן יקום בלא מקיים. תורת היחסות רק
מגלה את ההרמוניה שבבריאה, וככל שאנו מגלים פרטים נוספים בבריאה,
ההוכחה מתחזקת.
מדובר בקל וחומר פשוט: אם ברור לנו ששעון זקוק לשען, היות
והשעון הוא מורכב (ויהיה ברור לנו הדבר גם אילו לא הכרנו שעון
מעולם), קל וחומר שהבריאה שבה אנו חיים, המורכבת פי מיליוני מיליונים
מכל שעון מצריכה מתכנן. המתכנן הוא הבורא, הוא הקב"ה, הוא האלוקים.
אלו שיטות אחרות ניתן להציע כדי להסביר את קיום העולם?
תיאוריות שכל בסיס הסברן הוא מקרה, ועוד מקרה ועוד צירוף מקרים
ופעולות שהן המשך של צירופי מקרים אחרים.
אם אלוקים ברא
את כל היצורים החיים אז מי ברא את אלוקים?
לאלוקים אין בורא. משום שאלוקים הוא היוצר את התהליך של "בורא
ונברא"/"נולד ומוליד", הוא עצמו אינו שייך לתהליך אותו יצר. עצם זה
שאלוקים יצר את כח המשיכה לא אומר שאלוקים עצמו כפוף אליו.
האם יש הסבר "מדעי" יותר מדוע לאלוקים אין אלוקים?
כן. אלוקים ברא את העולם ועם העולם אלוקים ברא גם את הזמן. משום
שאלוקים ברא את הזמן אז הוא מחוץ לזמן ולכן לא צריכה להיות לו התחלה.
אם אלוקים הוא מחוץ לזמן ויודע את העתיד זה לא מבטל את הבחירה
החופשית של האדם?
לא. אלוקים נמצא בהווה בדיוק כמו שהוא נמצא בעתיד, אלוקים צופה על
האדם בעתיד מבצע את הבחירה שלו ולכן אלוקים יודע את מה שיבחר האדם
לעשות גם בהווה.
אפשר לתת דוגמה מוחשית יותר לכך?
כן. תארו לעצמכם אדם בשם עודד שבנה מכונת זמן ויצא למסע אל העתיד ושם
ראה שראש ממשלה מסויים יבחר. עודד חוזר לעבר כאשר הוא יודע איזה ראש
ממשלה יבחר בעתיד. כעת, לא ניתן לומר שהידיעה של עודד תקבע את בחירתם
של מיליוני בוחרים אלא שבחירתם של מיליוני הבוחרים מהעתיד היוותה את
הידיעה של עודד מההווה.
האם אלוקים הוא כל יכול, אפשר להוכיח את זה לוגית?
כן. "כל" פירושו: כל המציאות הפיסית המוכרת לנו. "יכול" הכוונה
ליכולת מעשה. אלוקים כבר הוכיח לנו שהוא יכול לעשות את "הכל" כאשר
הוא ברא את העולם שאנחנו מכירים ולכן הוא "כל" יכול, שהוא היחיד
היכול לעשות את הכל.
כיצד ניתן להסיק שהאלוקים הוא אחד?
אין לנו סיבה לסבור שיש יותר מאלוקים אחד שהרי המציאות שלנו היא אחת,
וההרמוניה שבה מתרחשת למטרה אחת, לקיומנו. הסובר שיש שני אלוקים,
עליו מוטלת חובת ההוכחה הלוגית.
כיצד ניתן להוכיח לוגית שאלוקים הוא אחד ואין שני אלוקים?
המציאות שבה יש שני אלים כל יכולים היא בלתי אפשרית מבחינה לוגית
משום שאם אל כל יכול אחד יכול להגביל את האל הכל יכול האחר אז שניהם
אינם כל יכולים, הם אינם אלוקים (שהרי פירוש המילה אלוקים הוא "בעל
הכוחות כולם"). לוגית, אחד חייב להיות הבורא והשני אם כבר שליח שלו,
מלאך למשל שהוא פחות ממנו בכוחותיו ומוגבל אליו. לכן יכול להיות אך
ורק אלוקים אחד, כל יכול אחד.
לפילוסופים שבינינו ניתן להוסיף: טבע של שתי בריות הוא שיש ביניהן
חילוקים, מקום וזמן. ברור לנו שהבורא, אשר ברא את המפץ הגדול, הוא לא
חומר ואין לו זמן. ואם הוא לא חומר, הוא לא יכול להיות שניים. כי
שניים מוכרחים להיות מופרדים זה מזה בכח ובמקום. ואם היו שני אלוקים,
אז איפה האחד מתחיל ואיפה השני מסתיים? מוכרח שמבחינה פילוסופית
הבורא הוא אחד ואינסופי, כי אם הוא היה שניים הוא היה מוכרח להיות
חומרי ובעל גוף.
אם אלוקים הוא כל יכול אז הוא גם יכול ליצור אבן שהוא עצמו אינו
יכול להרים?
לא. אלוקים לא יכול להגביל את כוחו שאם היה יכול להגביל את כוחו אז
הוא לא היה כל יכול. מאותה סיבה אלוקים לא יכול שלא להיות אלוקים
וזאת משום שאם אלוקים יוכל להגביל את עצמו הוא כבר לא יהיה כל יכול.
זה מה שבעצם הופך את אלוקים לכל יכול.
- מה
הבורא רוצה מאיתנו?
כיצד נדע מהו רצונו של האלוקים?
משום שאלוקים ברא אותנו, הוא ברא גם את ההגיון שבנו. אנו יכולים
להכיר את רצונו ע"י ההגיון שנתן בנו.
מאין לנו שיש תכלית לחיים שלנו ולא באנו הנה רק כדי ליהנות.
ההגיון שלנו אומר לנו שנבראנו לתכלית ולא למיתה. אלוקים טבע בנו את
החיפוש אחר הייעוד ואחר המטרה ולכן הוא מצפה מאיתנו שנחפש את האמת
כדי לפעול על פיה ולהתכונן ליום המיתה. עצם העובדה שהרוב המוחלט של
בני האדם בעולם מאמינים בהישארות הנפש מוכיח שזו הגדרה טבעית שאלוקים
הנחיל לאדם.
מאין לנו שמיצוי התכלית תעזור לנו לקבל את חיי העולם הבא?
אלוקים טבע בנו את הפחד מהמוות, גם כאשר המוות טבעי והאדם בא בשנים.
ההגיון שלנו אומר לנו שיש חיים אחרי המוות ואנו לא מסיימים את חיינו
בעת המיתה, אנו יודעים מתוך עצמנו שתמיד יהיה לנו המשך. כאשר אדם
נפטר אנחנו לא מתייחסים אליו כאל פחית שהתרוקנה וסיימה את יעודה
בחיים אלה אלא שאנו מבינים שיש המשך. אלוקים הוא שטבע באדם את ההבנה
הזאת.
מאין לנו שיש שכר ועונש על מעשינו?
משום שיש לנו מצפון להבדיל בין טוב לרע ואנו מרגישים רע אם עשינו דבר
הנוגד את הערכים שהכרנו מעצמנו. אנו מבינים שיש תכלית למעשינו ולכן
צריך להיות שכר ועונש על הפעולות הרעות והחיוביות שלנו. אם לא היה
שכר ועונש אז אלוקים לא היה נותן לנו את הנסיון לעמוד בחטא או
במצווה.
מה ההגיון בטענה שבעולם הבא השכר הוא רוחני דוקא?
מכיוון שאנו למדים גם בעולם הזה שמשכר גשמי שובעים לבסוף. אדם אוכל
והוא אינו רעב, אדם שותה והוא אינו צמא, אדם מתאווה כל עוד אין לו.
אדם יכול לעבוד שנים רבות כדי להשיג חפץ שמאוד רצה ולאחר שקנה אותו
והשתמש בו הוא כבר לא נהנה ממנו. אנו למדים מאלה שכל התענוגות
הגשמיים הם יצרים נפשיים, בהמיים ושקריים. לעומת זאת, משכר רוחני אין
שובע. אדם שמח המרגיש מאושר תמיד ירצה בשמחה זו, וגם כאשר ישמח זמן
רב תמיד ירצה לשמוח עוד ולא ישבע מכך, כנ"ל אהבה. באלו אין שובע ולכן
לאלו אנו מצפים.
מאין לנו שאלוקים יחליט בכלל להשאיר איזו תורה לאיזה עם?
משום שיש בנו יצר טוב ויצר רע, אנו עושים מעשים טובים ומעשים רעים
ויש התנגשות בין ערכים של אחד לערכים של האחר. אנו מבינים שאלוקים
צריך להשאיר ספר הדרכה לאדם בעולם כדי שנדע איך לנהוג לא רק מעצמנו
אלא גם כדי למצות את תכליתנו ולזכות בחיי הנצח של העולם הבא. ההוכחה
לכך היא שרוב בני העולם המציאו דתות ומסרו את דבר האלוקים. גם אם
רובם שקרו הדבר מלמד שאלוקים טבע באדם את הרצון לקבל את מטרת חייו
ולקיים אותה ע"י סדרת חוקים ונסיונות מהבורא שבראו.
- מהי
תורת האמת?
כיצד נדע איזו תורה אלוקים השאיר לאדם?
התורה שאלוקים ישאיר לאדם צריכה להיות במתכונת שונה מכל תורה אחרת
במידה כזאת שלא יהיה ניתן לשקר בה על מה שאמר אלוקים.
היכן אנחנו מוצאים כדבר הזה?
בתורת ישראל. בכל דת תמיד היתה שגורה האמונה במנהיג אחד שרק אליו
התגלה האל וכל מי ששכל בראשו יבין מיד שקל לשקר ולהמציא תורה באופן
כזה. לעומת זאת, בתורת ישראל אנו רואים התגלות לאומית לעם שלם, מעמד
הר סיני. העם שקיבל את התורה היה צריך להיות בפועל במעמד וההתגלות
האלוקית כדי לקבל את התורה שבה כתוב ש"אתם ראיתם כי מן השמיים דיברתי
עימכם".
מאין לנו שהעם שקיבל את התורה ומעמד הר סיני, קיבל אותה במעמד הר
סיני ולא אחריו?
משום שהתורה כתובה בלשון הווה בגוף שני ולכן רק מקבליה הראשונים היו
יכולים לקבלה בזמן שנכתב הספר. ישנן דוגמאות רבות לכך:
"אתם ראיתם כי מן השמיים דיברתי עמכם" (שמות כ, יט).
"אתם ראיתם את כל אשר עשה ד' לעיניכם" (דברים זט, ט).
"אתם ניצבים היום כולכם." (דברים זט, ט)
"ה' אלוקינו כרת עימנו ברית בחורב: לא את אבותינו כרת ה' את הברית
הזאת כי איתנו אנחנו אלה פה היום כולנו חיים", "פנים, בפנים דיבר ה'
עימכם בהר מתוך האש"
על מקבלי התורה הראשונים להיות בזמן שבה נכתבה התורה שאם לא, לא היו
מקבלים אותה.
אולי אמרו לעם שהתורה השתכחה מהם וכעת מצאו את הספרים של אבותם?
לא. התורה עבדה תמיד על עקרון של מסורה וכך גם התורה כותבת: "רק
הישמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו
מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך: יום אשר עמדת לפני ה'
אלוקיך בחורב." (דברים ג).
גם האלוקים מבטיח בתורה שתורתו לא תישכח מפי זרעם:
"והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות, וענתה השירה הזאת לפניו לעד:
כי לא תשכח מפי זרעו" (דברים לא,כא). כלומר שלא יתכן שעם שלם יקבל את
התורה בזמן מאוחר יותר מהזמן שבה כתוב שהיא נכתבה שהרי העם לא היו
מקבלים תורה שסותרת את עצמה שהרי בה כתוב שלא תישכח וכבר נשכחה? שבה
כתוב שהספר יעבור בכל העם במסורה והוא לא עבר? תורה שבה עשרות מצוות
שעליהן לא שמעו מאבותם? וכיצד הבנים מעולם לא שמעו מהוריהם על
המאורעות הם ישאלו. מסתבר שהתורה היתה חייבת להיכתב ולהינתן במעמד הר
סיני שאם לא, לא הייתה מתקבלת ע"י העם.
-
טענות של דתות אחרות.
ומאין לנו שהיה זה באמת אלוקים שנתן את התורה לישראל?
ראשית, כפי שביארנו לעיל, אנחנו מצפים לדבר השם שיגיע לעם בדרך שלא
יכולה להיות שקרית. שנית, עשרת מכות מצרים הכתובות בתורה שונות בכוחם
מכל סוג של כישוף מצרי או נס כלשהו שהוזכר מעולם ומראים כי האל השולט
בהם, האלוקים, הוא בעל השליטה בכל תבל והוא זה שברא את העולם. העם
שקיבל את התורה בזמנה, כפי שביארנו קודם, היה צריך לראות את מכות
מצרים בעיניו כדי לקבל את המסופר בה על המכות.
מאין לנו שאלוקים לא שינה את התורה מאז?
התורה עצמה שאלוקים נתן כותבת במפורש שאסור לשנותה בשום דור. "את
כל-הדבר, אשר אנוכי מצווה אתכם--אותו תשמרו, לעשות: לא-תוסף עליו,
ולא תגרע ממנו - אסור להוסיף מילה על דברי התורה והחוקים שנתנו!
(דברים, יג, א')
"לֹא תֹסִפוּ, עַל-הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, וְלֹא
תִגְרְעוּ, מִמֶּנּוּ--לִשְׁמֹר, אֶת-מִצְווֹת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם,
אֲשֶׁר אָנֹכִי, מְצַוֶּה אֶתְכֶם." (דברים ד,ב). אסור להוסיף או
לגרוע ממצוות מעשיות כגון תפילין, ציצית, שבת וכדו'.
ואם אלוקים יבוא במעמד הר סיני נוסף?
אם אלוקים יקיים מעמד הר סיני נוסף לפני כל העם כמו בפעם הקודמת,
תהיה אפשרות לשנות את התורה. אך היתה רק התגלות לאומית אחת בכל תבל.
וגם אלוקים כתב מפורשות שאין זה מעשה שעומד לחזור על עצמו: (דברים
ד,לג) "הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ-הָאֵשׁ,
כַּאֲשֶׁר-שָׁמַעְתָּ אַתָּה--וַיֶּחִי. (ד,לד) אוֹ הֲנִסָּה
אֱלֹהִים, לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי, בְּמַסֹּת
בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ
נְטוּיָה, וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים: כְּכֹל אֲשֶׁר-עָשָׂה לָכֶם
יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, בְּמִצְרַיִם--לְעֵינֶיךָ." כמו כן, במעמד שכזה
אלוקים יצטרך להוכיח שוב את כוחו שהוא האלוקים ולא אחר שהרי כל
מיסטיקן בעל סוד יכול לעשות כשפים אך לעולם לא בקנה המידה שנעשה
ביציאת מצרים.
ואם אלוקים ישלח נביא שיעשה נסים?
נסים אינם קנה מידה לקבל את דברי הנביא. גם המצרים ידעו לעשות
כישופים וגם אנשים שמתעסקים בקבלה מעשית יכולים לתעתע באנשים, שלא
להזכיר את פלאי הטכנולוגיה המאוחרים יותר. על הנביא חלים מספר חוקים
כדי שיחשב לנביא אמת, בין החוקים על הנביא שלא להסית לעבוד אלוקים
אחרים או לגרוע ממצוות התורה. וכך כתוב: "כי-יקום בקרבך נביא, או
חולם חלום; ונתן אליך אות, או מופת. ובא האות והמופת, אשר-דיבר אליך
לאמור: נלכה אחרי אלוהים אחרים, אשר לא-ידעתם--ונועבדם. לא תשמע,
אל-דברי הנביא ההוא, או אל-חולם החלום, ההוא: כי מנסה יהוה אלוהיכם,
אתכם, לדעת הישכם אוהבים את-יהוה אלוהיכם, בכל-לבבכם ובכל-נפשכם. ה
אחרי יהוה אלוהיכם תלכו, ואותו תיראו; ואת-מצוותיו תשמורו ובקולו
תשמעו, ואותו תעבודו ובו תדבקון." (דברים יג, ב-ד).
ואולי אלוקים נתן תורה לעם אחר?
(דברים, ד,לה) "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת, כִּי יְהוָה הוּא
הָאֱלֹהִים: אֵין עוֹד, מִלְּבַדּוֹ. לו מִן-הַשָּׁמַיִם
הִשְׁמִיעֲךָ אֶת-קֹלוֹ, לְיַסְּרֶךָּ; וְעַל-הָאָרֶץ, הֶרְאֲךָ
אֶת-אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה, וּדְבָרָיו שָׁמַעְתָּ, מִתּוֹךְ הָאֵשׁ.
(ד,לז) וְתַחַת, כִּי אָהַב אֶת-אֲבֹתֶיךָ, וַיִּבְחַר בְּזַרְעוֹ,
אַחֲרָיו; וַיּוֹצִאֲךָ בְּפָנָיו בְּכֹחוֹ הַגָּדֹל, מִמִּצְרָיִם."
אלוקים אהב את אבות היהודים (אברהם, יצחק ויעקב) ולכן "יבחר בזרעו
אחריו" - שעם ישראל, רק הם יהיו העם הנבחר לקיים את חוקי השם לכל
הדורות. לא עם אחר, רק היהודים (זרעם, זה חייב להיות תורשתי ולא על
רקע אדיאולוגי, אמונה למשל).
- האם
המצוות נצחיות ושייכות לכל דור ודור?
ומי אמר שאנחנו צריכים לקיים את אותן המצוות לאורך כל הדורות?
אלוקים אמר: (ד,מ) וְשָׁמַרְתָּ אֶת-חֻקָּיו וְאֶת-מִצְווֹתָיו,
אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ, וּלְבָנֶיךָ
אַחֲרֶיךָ--וּלְמַעַן תַּאֲרִיךְ יָמִים עַל-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר
יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ כָּל-הַיָּמִים."
על עם ישראל מוטל לשמור את חוקי התורה לכל הדורות (לכל הימים)
ולהורישם לבניהם אחריהם.
מאין לנו שיש תורה שבעל פה?
1. מהתורה שבכתב. כתוב בה: "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" - מהי
מזוזה? מה צריך לכתוב בתוכה? כיצד בעצם צריך לכתוב את הקלף המונח
בתוכה? מה דקדוקי האותיות? היכן המזוזה צריכה להיות ממוקמת? האם גם
גוי יכול לכתוב לנו מזוזה ותחשב זו לכשרה?
2. כתוב בתורה שבכתב "והיו לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך" - אני
שואל כאן שאלה בסיסית: כאשר ירד משה מהר סיני עם התורה (והפסוק הזה
בין השאר), לא באו אליו בני ישראל ושאלו אותו "מהן טוטפות? באיזו
צורה? ממה הן צריכות להיות עשויות? איפה על היד, מה זה בין העיניים,
זה לא יפריע לראות?"
3. על השבת נאמר: "לא תעשה כל מלאכה". מהי "מלאכה"? לחרוש בשדה,
למיין פרי, ואולי לחתוך סלט?
4. על מצוות הציצית נאמר "גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך"? -
האם ניתן להבין מכאן כיצד תיראה ציצית ומתי ללבוש אותה או מתי היא
פסולה? ברור לוגית לכל בר דעת שנתנה תורה שבעל פה עם תורה שבכתב.
האם יש פסוקים בתורה שבכתב המדברים על תורה שבעל פה?
למען האמת לא צריך כאלו פסוקים מכיוון שהדברים מובנים מאליהם. התורה
שבעל פה הינה חלק אינטגרלי מהתורה שבכתב ולא ניתן להבין אפילו פרק
אחד בתורה שבכתב ללא תורה שבעל פה. ועם כל זאת, בתורה שבכתב אלוקים
התייחס לתורה שבעל פה כדבר טבעי שמסר למשה. הנה מה שאלוקים אמר למשה:
"כִּי־תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר... וְזָבַחְתָּ
מִּבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ אֲשֶׁר נָתַן ה' לְךָ
כַּאֲשֶׁר
צִוִּיתִךָ.
וְאָכַלְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ בְּכֹל אַוַּת נַפְשֶׁךָ." (דברים יב,
כ-כא) -בפסוק זה העוסק בציווי על השחיטה, האלקים אומר כך: אם תאוה
נפשך לאכול בשר, עליך לשוחטם. אך לא בכל דרך שתיראה לך, אלא על פי
החוקים והכללים "אשר צויתיך עליהם". בכל התורה שבכתב לא נתבארו כלל
דיני והלכות שחיטה! אם כן היכן ציוונו?? הנה לשון רש"י בפירושו על
התורה: וזבחת כאשר צויתיך - "למדנו שיש צווי בזביחה היאך ישחוט. והן
הלכות שחיטה שנאמרו
למשה בסיני".
2. ויאמר ה' אל משה: עלה אלי ההרה, והיה שם. ואתנה לך את: לוחות
האבן, והתורה, והמצוה. (שמות כד, יב) - פרשה זו טעונה הסבר. חז"ל
מפרשים את הפסוק, "ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי
להורותם" (שמות כד:יב): לוחות – אלו עשרת הדברות, תורה – זה מקרא,
והמצוה – זו משנה, אשר כתבתי – אלו נביאים וכתובים, להורותם – זה
תלמוד, מלמד שכולם נתנו הלכה למשה מסיני" (ברכות ה).
מאין לנו שעלינו להקשיב לגדולי הדור ולקבל את התורה שבעל פה
מפיהם?
אלוקים הוא שקבע שעלינו ללכת בדרכם של חכמי התורה, הפוסקים והדיינים:
"וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ
וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט: וְעָשִׂיתָ עַל פִּי
הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר
יְהֹוָה וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ:עַל פִּי
הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ
תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין
וּשְׂמֹאל". - לאחר חורבן בית המקדש עדיין פעלו הסנהדרין וכתבו את
הגמרא וביארו את המשניות. הסנהדרין התקיימו עד חתימת הגמרא. לפי
ציווים עלינו לנהוג כפי שאלוקים ציווה עלינו שהרי הם החכמים בכל דור
שלמדו את התורה והנהיגו את העם, הם אלו שדחו את ישו ואת מוחמד ורק
בעזרתם אנו יכולים להבין את התורה ודברי הנביאים. בלי התורה שבעל פה,
אנו לא יכולים להבין אפילו ספר כספר דניאל. בלי ההליכה במצוות גדולי
הדור לא נדע האם מותר או אסור להדליק מנורה בשבת. אלוקים נתן לנו
תורה לכל הדורות ורק חכמי התורה מנהיגים אותנו במצוות התורה לפי פני
הדור.
מדוע נכתבה התורה שבעל פה ולמה יש בה מחלוקות?
משום שהתורה שבעל פה נועדה להיות בעל פה עד שבעוונותינו הרבים נאלצנו
לכתוב אותה בגלל הפורענויות ושינוי השפה ובמהלך הדורות השתבשה ע"י
פני הדור המשתבשים מן הקודש אל החול. לכן חכמים בכל דור ודור היו
צריכים ליישב מחלוקות ולכתוב הלכות ברורות כפי שהורו חכמים שקדמו
להם. לא מדובר על מצוות מעשיות כמו ציצית או תפילין או אתרוג בסוכות
אלא פרטי המצוות כמו צורת השחיטה או הלכות שבת (בזמני הסנהדרין למשל,
לא היו מנורות. כיום תקנו הלכות מסוימות לשבת בגלל המנורות).
למה הסנהדרין הוסיפו מצוות כמו איסור אכילת בשר עוף בחלב?
כדי שלא נעבור על מצוות התורה שהרי מצוות חכמים נועדו להגן על מצוות
התורה. אם מצוות התורה היא לא לאכול חלב לאחר אכילת בשר בקר וראו
הסנהדרין באותם הדורות שמתבלבלים בני העם בין בשר בקר לבין בשר עוף
וחוטאים בזה אז סנהדרין יתקנו מצווה שאסור לאכול חלב גם לאחר אכילת
בשר עוף וזאת כדי שלא יטעו האנשים ויגיעו משם לידי אכילת חלב לאחר
אכילת בשר בקר. הדבר דומה לחקיקת חוקי התנועה שנועדו למנוע "תאונות"
ו"טעויות". פעם היו נוסעים בכרכרות וסוסים ויתכן שלא היו קורות הרבה
תאונות כי מרכבה אחת היתה עוצרת לפני השניה כשראתה אותה באופק כדי
לתת לה לעבור אך כאשר התרבו התאונות "והכרכרות" החליטו להציב שוטרי
תנועה ועונשים על מי שלא עוצר בעיתים מסוימים, גם כאשר בעיתים אלה
אין נפש חיה באופק.
כתוב בתורה שלא תגרע ולא תוסיף על המצוות, אז כיצד הסנהדרין
הוסיפו מצוות?
כשכתוב בתורה "לא תוסיף ולא תגרע" מדובר על המצוות המעשיות כגון
תפילין וציצית וארבעת המינים בסוכות וכדו' ומצוות כגון אלה לא הוסיפו
חכמים. האם אני יכול לבקש תוספת בניה של חדר נוסף בדירתי כדי להניח
בו מכונת כביסה לאחר מכן? ודאי שכן. אך האם אני יכול לפנות לעיריה
כדי לבקש אישור לתוספת בניה בביתי למכונת כביסה? בטוחני שלא אוכל,
זאת מכיוון שמכונת הכביסה אינה חלק מהדירה. כנ"ל עם מצוות חכמים
לעומת מצוות התורה שבכתב. החכמים קבעו למצוותיהם גדרים שונים ומסגרות
שונות ואפילו עונשים שונים ממצוות התורה. מצוות חכמים אינם חוקים כמו
החוקים של התורה שבכתב אלא חוקים שנועדו כדי להגן על מצוות התורה
שבכתב. למשל, אם יש לאדם ספק אם אם שכח לקיים מצוה מן התורה (כגון
הנחת תפילין) אזי חובה עליו להניח תפילין שוב משום שזו מצוות התורה
אך אם לאדם יש ספק אם שכח לקיים מצוות חכמים אז לא צריך לחזור
ולקיימה כי זו מצוות חכמים ולא מצוות התורה. ההבדל בא לידי ביטוי
בדוגמאות רבות.
אז מדוע צריך להקשיב למצוות תורה שבעל פה אם כך?
אלוקים נתן נבואות בתורה וצפה מה יהיו פני הדור, לכן הוא ציווה עלינו
בתורה שבכתב לנהוג כמצוות החכמים שיהיו בכל דור שהם שיתקנו תקנות בכל
דור כדי לשמור על מצוות התורה שבכתב לפי פני הדור. כל מי שעובר על
מצוות חכמים עובר בעקיפין על מצוות תורה שבכתב "ועשה ככל אשר יורוך".
אנו מבקשים מאלוקים מידי בוקר בברכות השחר "ואל תביאני לידי ניסיון
ולא לידי ביזיון". אדם שמביא עליו ניסיון כשעובר על מצוות חכמים,
האין אתה חושב שיגיע בסוף לידי בזיון משמיים? האם חוכמתו וגדולתו
יכולה לבטל את מצוות הפוסקים לומדי התורה שקדמו לו?
אני לא אטעה בין אכילת בשר עוף לאכילת בשר בקר אז מותר לי להתעלם
מהציווים של מצוות חכמים ולקיים רק את מצוות התורה שבכתב?
לא. ראשית, בכל פעם שאתה עובר על מצוות חכמים, אתה עובר על מצווה
מהתורה שבכתב "עשה ככל אשר יורוך" כך שעברת על מצוות תורה שבכתב בין
כה וכה. אמרת שלא תטעה לעבור על מצוות תורה שבכתב, הדבר דומה לחוקי
התנועה האוסרים לעבור ברמזור אדום. מדוע נאסר לעבור ברמזור אדום?
התשובה פשוטה: כדי למנוע תאונות כגון התנגשות בין שתי מכוניות
המגיעות מנתיבים שונים. אך מה יקרה כאשר תיסע לך באזור מסוים בבני
ברק בחמש לפנות בוקר ותראה רמזור אדום לפניך אך שום מכונית לא נראית
משום כיוון באופק? האם תעבור ברמזור אדום אך ורק משום שאתה מבין מדוע
חקקו את האיסור וכעת אתה בטוח שאין סיכון בעבירה על חוק זה? הבה נניח
שעברת על החוק אך לפתע תפס אותך שוטר שראה אותך עובר ברמזור האדום.
מה תוכל לומר לו? האם תאמר לו ש"לא היתה מכונית בכיוון האחר ולכן היה
הדבר מותר מכיוון שלא היתה סכנה בעבירה על חוק זה כעת?" האם תתן את
אותו התירוץ לשופט והאם אתה באמת חושב שתצא זכאי בדין?
כעת חשוב על הנמשל, אתה צועד למרכול שליד ביתך וקונה משם ממרח בשר של
עוף, אכלת ממנו וכעת ברצונך לשתות כוס חלב. אתה יודע שחכמים פסקו
מצווה זו כדי שלא תטעה לאכול חלב לאחר אכילת בשר בקר אך אתה יודע
שאכלת כעת בשר עוף ואין חשש לעבור על האיסור! הבה נניח ששתית את כוס
החלב ואלוקים צפה בך במעשה זה כפי שצפה בך משחר היוולדך "וכל מעשיך
בספר נכתבים". מה תאמר לו בעולם הבא כאשר יפסוק את הדין, "אבל זה היה
חלב לאחר בשר עוף ולא הסתכנתי בעבירת אכילת חלב לאחר אכילת בשר בקר,
לכן עברתי על חוקי חכמים?" בהצלחה.
בברכה,
דניאל בלס.
