|
|
תשובות
לשאלות נפוצות על הסיפור
מאת דניאל בלס
1) פרופ' נמרוד ודו-השיח שבסיפור - היו או לא
היו במציאות?
דו-השיח ביני ובין פרופ' נמרוד לקוח מדיונים
רבים שערכתי עם פרופסורים שונים לפיזיקה וכימיה.
אלו היו הטענות שטענתי ואלו היו התגובות שקיבלתי
ברוב המקרים. כמובן שאיש מהם לא היה תקיף ונחרץ
כמו פרופ' נמרוד שבסיפור. למעשה, מנסיוני למדתי
כי פרופסורים לפיזיקה וכימיה נאותים לקבל את
מציאות האלוקים הרבה יותר מאשר זאולוגים
וביולוגים (כנראה מכיוון שהראשונים עוסקים במדע
הרבה יותר אמפירי מהאחרונים). בין הבולטים שבהם
היו אייזיק ניוטון, אלברט איינשטיין, ובימינו
סטיבן הוקינג.
אף על פי כן בחרתי להציג את פרופ' נמרוד כתקיף
ונחרץ בדעתו שאין בורא לעולם, וזאת כדי לייצג
אתאיסטים צעירים רבים עימם שוחחתי, שאף על פי
שהכירו את חוקי הטבע באופן שטחי מאוד, עדיין היו
בטוחים בכל מאודם שניתן לתרץ את התכנון הקוסמי
בלא קיום בורא. (מנסיוני למדתי שאתאיסטים
המשוללים ידע אקדמאי, הם לרוב נחרצים בדעותיהם
הרבה יותר מאשר פרופסורים בעלי ידע אקדמאי,
החוקרים את הבריאה ומכירים בסודותיה).
סודות הבריאה... הנסתר רב על הגלוי.
(הידעת שהמילה "עולם" נאמרה מלשון "העלם"?)
2) לא הבנתי, האם פרופ' נמרוד חלם את הכל?
לאחר שקיבלתי מספר תגובות מסוג זה, אוסיף הערה
קטנה כדי להוציא ספק: פרופ' נמרוד בסיפור באמת
דן עם דעואל על חוקי הטבע בתחילת הסיפור. רק
לאחר שהפרופ' חזר לביתו והתיישב על הכורסא - הוא
נרדם, ומאז חלם את השולחן המרחף, שהוא מסיע את
דעואל לבית שלו וכו' (דו-שיח בחלק הראשון היה
המפגש המציאותי היחיד בסיפור בין פרופ' נמרוד
לדעואל). הבקבוק המנופץ למעשה נפל מידו של פרופ'
נמרוד כשהוא נרדם, והתנפץ תחת רגליו. בחלומו,
דמיין הפרופ' את הבקבוק נופל בחדר העבודה שלו,
כשהוא רואה לראשונה את השולחן מרחף בחדרו.
3) מתי בדיוק הפרופ' נרדם בסיפור?
הנה הקטע בו הפרופ' למעשה נרדם בסיפור:
...יותר מרבע שעה בהה הפרופ' במבט חולמני במסך
הטלויזיה, כשעיניו החלולות נעות מאליהן לשחקנים
שונים הרצים על המרקע (כאן הוא נרדם למעשה).
"הדעואל הזה!" רטן לעצמו הפרופ' לפתע בעיניים
יורות גיצי אש "לא יוצא לי מהראש..." (זה כבר
בחלום).
4) האם הפרופ' חזר בתשובה בסוף?
זו שאלה טובה, ואני תולה אותה בקורא. אם הקורא
מקבל את המסקנה בסוף הסיפור - שחוקי הטבע כמו
קריעת ים סוף הם נסים גלויים, אזי גם הפרופ'
הבין זאת ואפילו חזר בתשובה. אך אם הקורא לא
קיבל את המסקנות ועדיין חושב שחוקי הטבע קורים
מעצמם, אז גם הפרופ' חושב כך, התעלם לחלוטין
מחלומו וממוסר ההשכל שקיבל ממנו, בדיוק כמו
הקורא. למעשה הסוף הטוב (או הרע) תלוי במצבו
הרוחני של הקורא.
ומה המצב הרוחני שלך?
5) מהי בדיוק הפואנטה/המסקנה של הסיפור?
המסקנה היא שאנו חוזים בעינינו בכל רגע ורגע
בנסים גלויים וקיומו של הקב"ה אינו מוטל בספק,
כפי שנאמר "חוק נתן ולא יעבור" (תהילים קמח)
ו-"המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית". כח
הגרביטציה הוא נס, הכח הגרעיני החזק הוא נס, הכל
הוא בגדר נס, ורק הודות לנסים הללו אנו חיים.
העניין הוא שהתרגלו לכל הטוב שאלוקים נותן לנו,
ולעיתים גם כמה תמימים מטילים ספק בקיומו של מי
שמחזיק ומחייה אותם. כפי שנאמר גם בסוף המאמר:
"אנו חוזים בקריעת ים סוף בכל רגע ורגע, ואתה
מבקש שאלוקים יוכיח לך את קיומו?! הרי אלוקים
נמצא בכל מקום בכל רגע. אתה יושב על כתפיו של
ענק מעל יער מלא אריות השואגים לטרף ודורש
"תוכיחו לי את קיומו של הענק!". הרי הוא מחזיק
אותך ומחייה אותך בכל רגע ורגע! אך האם אתה מודה
לו על הטובה שהוא נותן לך? על השכל הנפלא בו אתה
משתמש בוקר וערב... האם?"
האם אמרת "תודה"?
"ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם
אשר יצר את האדם בחכמה... ברוך אתה
השם רופא כל בשר ומפליא לעשות"
(מתוך ברכת אשר יצר, אותו אומרים שומרי
המצוות לאחר שהם יוצאים מבית הכסא).
ראה גם את המאמר הבא:
פרק 6 -
הערות מדעיות על החוברת
|
פעולות נוספות
|
שמתם לב?
ניתן להתקשר אלינו בכל שאלה שיש לך
באמונה, למספר 03-6764444 בלי להתבייש! |
|
|
|
|
|
|
