|
|
האמת
המדעית
/
דניאל בלס
כך למדתי מחקירותי בעולם ההוכחות וההפרכות:
האמת לא תמצא במיקרוסקופ לבדו.
גיליתי
שלכל צד יש טענות והפרכות להציע, והאדם, הוא שבוחר את האמת שהוא רוצה
להאמין בה. אנשי אמת מעטים קיימים בעולמנו, הפועלים לפי השכל לבדו. לכן
השאלה הראשונה שהאדם צריך לשאול את עצמו לאחר ש"מצא" את האמת, היא:
"האם אני אוהב את האמת הזאת בגלל שהיא תואמת למה שחושקת נפשי, או בגלל
שהיא באמת האמת?"
פעם
שוחחתי עם פרופסור חמום מוח אחד על האבולוציה והראיות לתוקפה. בעת
השיחה, הצגתי לפני הפרופסור דבר ידוע אותו סוברת תיאורית האבולוציה,
ושאינו עומד במבחן ההגיון והסבירות: לפי תיאורית האבולוציה, העיניים
התפתחו בעולם החי אצל יותר מארבעים יצורים שונים, בנפרד, בעת שלפי
התיאוריה לא היה לאף אחד מהם אב קדמון משותף בעל עיניים כלשהן.
כלומר, עיניים זהות התפתחו באותה הדרך אצל עשרות יצורים שונים.
-
מאמין באבולוציה בכל מחיר!
הפרופסור לא הכיר את המידע הזה, אך גם לא התרגש ממנו, אלא קיבל את
המסקנה ואפילו ניסה להגן עליה באופן מעורר רחמים.
לאחר שסיימנו את השיחה, שאלתי את עצמי: "אילו הייתי משקר לאותו
פרופסור ומציג לפניו טענה מטורפת שכזאת על העיניים בעולם החי, בעוד
התיאוריה מעולם לא היתה טוענת כדבר הזה - אז על מה בדיוק היה
הפרופסור מגן בשצף קצף?"
האם זהו לא טירוף להאמין שארבעים עיניים יתפתחו מעצמם,
בלא שום תכנון או יד מכוונת, בדיוק באותה הדרך?
הבנתי שהפרופסור לא הגן על הטענה בגלל שהיא הגיונית או שכלית אלא
בגלל שהוא רוצה להאמין באבולוציה. אדם זה לא פעל לפי שכלו אלא לפי
רגשותיו המקבלים את האמת שהוא רוצה להאמין בה. הפרופסור בסך הכל
נאלץ להתמודד שכלית עם ההשלכות הנלוות לאמונתו הרגשית.
אם
היה זה להיפך ולפי אמונתי הייתי צריך לקבל את התפתחותן של ארבעים
עיניים בנפרד, ודעתו היא שהיתה נגדית לשלי, קרוב לודאי שהיה צוחק
עליי הפרופסור בקול גדול ומגנה את אמונתי הלא סבירה ולא הגיונית. וכך
גם גיליתי: האדם לא יכול להיות נייטרלי לעצמו ואדיש לרצונו.
אני
לא רוצה להיות דומה לאדם הזה. אינני רוצה לבחור את האמת שבה אחפש את
השכל אלא רוצה אני שהשכל ידריך אותי למצוא את האמת.
-
בעתיד ימצאו תשובות...
שוחחתי פעם עם אתיאיסט בן עשרים, שביקש לשוחח עימי, והקשיתי לו
קושיות רבות נגד תיאורית האבולוציה. לבסוף אמר לי האתיאיסט שהוא
מאמין במדענים ובשכלם ולכן הוא אינו צריך תשובות לשאלותי. "אולי
בעתיד ימצאו התשובות," כך אמר לי.
היה
זה אדם שבחר את האמת זמן רב לפני השיחה עימי. אתיאיסט זה האמין
שיצליח להוכיח לי את אמונתו הלא סבירה בעזרת הידע שצבר, וטעה הוא
בכך. אך כאשר הפרכתי את כל "ידיעותיו" ויותר נכון לומר "דעותיו
הקדומות", הוא עדיין נותר באמונתו כי בתיאוריה זו רצה להאמין.
 
האם יש כאן בכלל שאלה?
(בציור הימני – תא חי. בציור השמאלי-
מנוע חי המצוי בזנב "שוטון" של חיידק!)
בזמנו לא הבנתי את אותו אתיאיסט. הרי בשיחה הארוכה בינינו הצעתי לו
עשרות קושיות שלא היתה לו תשובה, אפילו לאחת מהן, והוא אף הסכים עימי
שאין תשובות עליהן!
שאלתי אותו כיצד הוא מפרש את האינסטינקטים הנמצאים בנמלה, את חוסר
ההסתברויות ליצירת יצור חד-תאי בודד היכול לשכפל את עצמו, היכן כל
מיני תת-האדם שהיו צריכים להימצא לפי מיליונים, היכן שלוש טריליון
בני האדם שהיו אמורים להשאיר כמויות עצומות של עצמות ב"שלוש מיליון
השנים האחרונות" לפי תיאורית האבולוציה, כיצד תיצור אבולוציה חסרת
דעת סימביוזה בין בעלי חיים, מדוע תיאורית למארק הופרכה, מאין הגיעו
האנרגיה והחומר הראשונים, מהם חוקי הטבע וכיצד הם משרתים אותנו, מהו
כח הגרביטציה, האנומליות של המים ועוד עשרות דוגמאות נוספות המכריחות
את השכל שיש בורא לעולם.
- אני רואה תכנון, תכלית בבריאה, אתה רואה משהו אחר?
ולבסוף הצעתי לאתיאיסט את משל הפירמידה המפורסם, והוא הסכים עימי
שפירמידה לא תוכל להיווצר בדרך המקרה ושכך ההגיון האנושי מלמד אותנו.
אך אז, כאשר פניתי למורכבות העולם והחוקיות שבו, הוא סירב להסכים
עימי על האמת. במקום זאת, הוא אמר שאם אחשוב על העולם ברצינות, אני
אבין שלעולם אין תכלית!
ובאמת חשבתי על כך ברצינות ואפילו בקול. חשבתי כמה מורכבים הנמלים,
האינסטינקטים, הסימביוזה, הגבות, העיניים וכח הגרביטציה. אמרתי לו
שאני רואה תכלית בכל מקום שאליו אני פונה. היכן הוא רואה את חוסר
התכלית?
אך
הוא נותר בשלו, והמשיך לטעון שהוא מאמין באמונה שלמה בעולם המדע
והפרופסורה.
 
אני רואה תכנון, אתה רואה משהו אחר?
ותמהתי, כיצד הוא מסוגל להישאר באמונתו? כיצד הוא מסוגל להאמין בעולם
המקרה. הוא מאמין שימצאו תשובות בעתיד, הוא מאמין! הוא מאמין שפעם
היה מרק קדמון, הוא מאמין. הוא מאמין שכל חוקי הטבע הם מקריים, הוא
מאמין. הוא מאמין שהאינסטינקטים והסמביוזה אינם תכליתיים והם תוצאת
המזל והמקרה, הוא מאמין. אך כיצד?
התשובה שלו היתה אחת "לא יתכן שכל המדענים טועים".
הסברתי לו את ההבדל בין מדעים מדויקים (השייכים לכל בני האדם באותה
המידה) לבין מדעים ספקולטיביים המסיקים מסקנות על העבר, אך הוא נותר
בשלו. "למדענים ודאי קיימת תשובה".
- לא יכול להיות שכל היוונים טועים! ברור שהעולם קדמון...!
הצעתי לאתיאיסט להתקשר לאוניברסיטאות בארץ ולבקש טלפונים של
פרופסורים לביולוגיה ופיסיקה. שישאל אותם את השאלות שהצגתי בפניו.
נראה איזו "תשובה סודית" יש לעולם המדע להציע.
הבנתי שאילו חייתי עם אתיאיסט זה לפני מאות שנים, הוא היה מאמין
שהעולם קדמון, אלא שאז הוא היה שואל אותי בהיתממות: "כיצד יתכן שכל
היוונים, הפילוסופים והמלומדים טועים?"
עולם המדע שינה את התיאוריות שלו עשרות פעמים בעשרות תחומים, רק
ללמדך שאין אמת מוחלטת במדע ספקולטיבי.
רצוני הוא שאנשים יבחרו סוף כל סוף בשכל הטבוע בהם, ויבקשו ששכל זה
ידריך אותם למצוא את האמת ולא ההיפך. אמור מעתה:
"אינני בוחר את האמת שבה אחפש את השכל,
אני בוחר את השכל שבעזרתו אמצא את האמת".
כל
אדם המאמין בשכלו ובוחר להשתמש בו באופן ישר, ללא רצונו ורגשותיו,
יגיע לאמת המוחלטת, היא האמת השכלית והמציאות האמיתית. אדם שמתכחש
לשכלו וכבר בחר להאמין באמת מסויימת שאותה אהב, לעולם לא ימצא את
האמת האבסולוטית.
-
לאהוב את האמת בגלל שזאת האמת!
לסיכום אציג את מה שרבי יהושע מאוסטרובה היה רגיל לומר: "ישנם אנשים
שאוהבים את האמת משום שהיא מביאה להם תועלת, ויש אנשים שמחבבים את
השקר משום שנדמה להם שהוא מועיל להם. המסקנה היא, שגם הראשונים וגם
האחרונים אינם אוהבים את האמת או את השקר, אלא את עצמם.
איש
האמת אוהב את האמת משום שזו אמת. בין אם היא מועילה לו ובין אם הוא
חושב שאין בה תועלת, פשוט למען האמת..."!
בברכה,
דניאל בלס.
|
פעולות נוספות
|
הידעת?
|
במפת האתר תמצא ניווט לכל
הקטגוריות הקיימות באתר בדף אחד! |
|
|
|
|
|
|
